<h1>ראב"ן</h1>
<h2>דף ד:</h2>
מאימתי מזכירין גבורות גשמים משיב הרוח ומוריד הגשם רבי יהושע אומר מיו"ט האחרון של חג. רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה, ביו"ט האחרון של חג האחרון בתפילת מוסף מזכיר הראשון בתפילת יוצר אינו מזכיר. ביו"ט של פסח, הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר. ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן, אמר רב מתחיל במוספין ופוסק מנחה ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין, ומסקנא אמר רב[א] כיון שהתחיל שוב אינו פוסק וכן אמר רב ששת ואף רב הדר ביה. [ג'.] תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר לומר משיב הרוח ומוריד הטל, מ"ט לפי שאין נעצרין.
<h2>דף י.</h2>
שאילת גשמים ותן טל ומטר. תניא חנניה אומר עד ששים יום בתקופה, תקופת תשרי. ואמר רב הונא בר' חייא אמר שמואל הלכה כחנניה. והילכתא יום ס' כלאחר ס' ושואלין בו, ויום תקופת תשרי מתחיל המניין.
<h2>דף י:</h2>
אין גוזרין תענית ציבור בתחילה בחמישי אלא שני וחמישי שני. תנו רבנן הרי שהיה מתפלל על החולה ונתרפא או על צרה ועברה הרי זה מתענה ומשלים. וממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם. שכח אכל ושתה אל יתראה בפניהם ואל ינהג עידונין בעצמו. תנו רבנן [י"א.] בזמן שהצבור בצער הפורש מהן שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים זה פורש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור. וכל המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור.
<h2>דף יא:</h2>
אמר ר' זירא יחיד שקיבל עליו שני תעניות אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית ענינו. לן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית. ופירקה אביי לעולם קסבר (אין) מתענין לשעות והמתפלל לשעות מתפלל ענינו (היכא) [והכא] דלא קבליה מאורתא. רבי עקיבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות או לא. כלומר מי חשוב תענית והוא כמו אדם שלא אכל עד שש שעות ונמלך ואמר הריני בתענית עד הלילה, או אדם שהיה בתענית כל היום וקיבל עליו עוד תענית כל הלילה. ומסקנא הילכתא מתענין לשעות. אמר [י"ב.] רב אסי והוא שלא טעם כלום עד הערב א"ל אביי הא תעניתא מעלייתא הוא לא צריכה דקא(מר) ממליך אימלוכי כמו שפרשתי דאז הוי תענית ומתפלל ענינו, אבל אם אכל בחצי היום וקיבל תענית עד הערב לא הוי תענית. מצאתי שראשי ישיבות ושאר חכמים לא רצו להזכיר ענינו בתענית יחיד לא במנחה ולא בערבית ולא בשחרית אלא במנחה של ליל שיני בלבד. וטעם שלהן שהן אומרים לאו ברכה בפני עצמה היא שאנו מבטלין אותה אלא הזכרה בעלמא הוא [בשמע קולינו], ולמה נזכיר אותה שמא לא נוכל להשלים את התענית ונמצא משקר בתפילה, אבל מי שרוצה להזכיר מזכיר.
<h2>דף יב.</h2>
אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית, דאם מקבל משעה לשעה ולא השלים עד הערב או אם קיבל תענית כל היום לא יאכל עד שתשקע החמה. ואמר שמואל כל תענית שלא קיבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, ואם התענה דמי (למשתא) [למפוחא] דמלי זיקא. ומאימת מקבל רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפילת המנחה. אמר רב יוסף כוותיה דשמואל מסתברא דתניא במגילת תענית להן כן איניש דאית עלוהי מן קדמת דנא ייסר נפשיה בצלו. ויחיד שקיבל עליו תענית שני וחמישי ושיני של כל השנה ופגו בו ימים טובים הכתובים במגילת תענית או ראשי חדשים וחנוכה ופורים או שאר ימים טובים נדחה נדרו.
תנו רבנן עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי רבן שמעון אומר עד קרות הגבר. ואמר רבא לא שנו אלא שלא גמר סעודתו אבל גמר אינו אוכל, איתיביה (ישן) [גמר] ועמד הרי זה אוכל התם בשלא סילק. איכא דאמרי אמר רבא לא שנו [אלא] שלא ישן אבל ישן אינו אוכל, איתיביה ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם. היכי דמי מתנמנם נים לא נים תיר לא תיר וקרו ליה [ועני] ולא ידע להדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. ירושלמי [סוף הלכה ד'] לא שנו אלא שלא התנה אבל התנה הכל לפי תנאו, פירוש שאם התנה עד שלא ישן או עד שלא גמר סעודתו לאכול או לשתות עדיין קודם עמוד השחר מותר.
<h2>דף יב:</h2>
אמר רב כהנא אמר רב יחיד שקיבל עליו תענית אסור בנעילת הסנדל חיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליה היכי ליעביד לימא למחר אני בתענית יחיד. ונראה לי דלדידן וגם בבבל דלא רגילי בתענית ציבור לא אסור בנעילת הסנדל, דאמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב כי לא צריכי להתענות על הגשמים, דלא צריכי לפרש ולומר אהא בתענית יחיד אלא אפילו סתם (לומר) [אומר], ולהכי לא צריכי לפרש כשמקבלין תענית אלא סתם מקבלין ומותרין בנעילת הסנדל ולא מפסיקא מבעוד יום. אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע. ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב חסדא ובו ביום. אמר רב יוסף אפילו בשבת.
<h2>דף יג.</h2>
אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ת"ב אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענוג כגון תענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר. אמר רבא אבל אסור בין בחמין בין בצונן, ומאי שנא מבישרא וחמרא דאבל שרי, התם לפכוחי פחדא בשר ויין (ולהכי) שרי, רחיצה לתענוג ואסור אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר. ובט' באב שורה מטפחת במים ומקנח בה ידיו ומעבירה ע"ג עיניו. ואסור להושיט אצבעו במים. ומה שאסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך מותר, כיצד יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ בין אבל בין ט' באב.
<h2>דף יג:</h2>
אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל תפילת עננו ואומר בשומע תפלה, וציבור בין גואל לרופא. בעו מיניה מר' אמי [ברכות י"ד.] השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתייה קיבל עליה והא לא אכיל ושתי או דילמא הנאה קיבל עליה וקא מיתהני, אמר ליה טועם ואין בכך כלום. רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא.
<h2>דף כט:</h2>
שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס ובה' מותרין מפני כבוד השבת. כיצד, חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה שלפניו ושלאחריו. חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת, ואם לא כיבס בה' מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה. חל להיות בשיני או בשלישי או ברביעי או בחמישי לפניו אסור לאחריו מותר. לייט עלה אביי אמאן דמכבס תשעה באב מן המנחה ולמעלה ומאן דמכבס בחמישי לפני ט' באב. ולהכי נהגינן דלא לכבס כלל בשבת שלפני ט' באב שחל ט' באב להיות בתוכה. ובין לכבס וללבוש ובין לכבס ולהניח עד לאחר ט' באב אסור, דקיימא לן כרב ששת דאמר אפילו לכבס ולהניח אסור. ושלח רב יצחק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור ללבשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. ואמר רב לא שנו דאסור לכבס בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אלא לפניו אבל לאחר ת"ב מותר. וקיימא לן בהא כרב, דתניא ת"ב שחל להיות בשבת וכן ערב ת"ב שחל בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתה ומפסיק מבעוד יום. ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל החודש כולו אסור רשב"ג אומר אין אסור אלא אותה שבת בלבד, ואמר רבא הלכה כר"מ, ואמר רבא הלכה כרבי שמעון, ותרווייהו לקולא וצריכי דאי אשמעינן הלכה כרבי מאיר הוה אמינא אפילו מראש חדש קמ"ל הלכה כרבי שמעון דאמר אותה שבת ותו לא ואי אשמעינן הלכה כרבי שמעון הוה אמינא אפילו לאחר התענית קמ"ל הלכה כר"מ. אלמא לפני התענית אסור לאחר התענית מותר כרב.
<h2>דף ל.</h2>
ערב ט' באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין. אמר רב לא שנו אלא משש ולמעלה אבל משש ולמטה מותר. ואמר רב לא שנו אלא בסעודה שמפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר. ותרווייהו לקולא, דאי אשמעינן סעודה המפסקת הוי אמינא אפילו משש שעות (ולמעלה) [ולמטה] קא משמע לן, ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הו"א אפילו בסעודה שאין מפסיקין בה קמ"ל בסעודה המפסקת. וט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כשאר שבתות ומפסיק מבעוד יום ובוצע על שני ככרות בסעודה המפסקת ויושב ומיסב על השלחן. ונהגו העולם שלא לאכול בשר ולשתות יין, אבל איסור אין בו. מצאתי בסדר רב עמרם אין אומרים ויהי נועם בט' באב שחל להיות במוצאי שבת, ולאחר קינות אומרים ובא לציון ואתה קדוש כאשר כי מיקלע בשאר ימי החול, ואין אומרים ואני זאת בריתי וכן מנהג בישיבות. ומבדילין בליל התענית ואין מברכין על הבשמים ועל האור. ומנהג בישיבות ענינו וסליחות כמו בכל תענית.
תניא ערב ט' באב לא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין ולא יאכל ב' תבשילין. רבן שמעון [ב"ג] אומר ישנה, כיצד אם היה רגיל לסעוד בי' בני אדם יסעוד בה' ואם היה רגיל לשתות בי' כוסות ישתה בה'. בד"א משש שעות ולמעלה אבל משש ולמטה מותר. ותניא אידך בבשר וביין ימעט, כיצד ימעט, היה רגיל לאכול ליטרא אוכל חצי ליטרא היה רגיל לשתות לוג שותה חצי לוג ואם אינו רגיל כל עיקר אסור.
תנו רבנן כל (אבל) שהוא משום ט' באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ. ואנן נהגינן כי הא מתניתא, ולא אכלינן בשר ולא שתינן יין כל היום של ערב ט"ב. וכל שאינו משום ט' באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. ואיכא [דנהגו] שלא לאכול ולשתות מראש חדש(ים), דממעט[ין] בשמחה ואין שמחה אלא בבשר ויין. ואיכא דנהגו מי"ז בתמוז, כנגד ג' שבועים שהתענה (יחזקאל) [דניאל], וגם מיום שהובקעה העיר. ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב אסור באכילה ושתייה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובתלמוד ובמדרש בהלכות ואגדות, אבל שונה הוא במקום שאין רגיל לשנות וקורא במקום שאין רגיל לקרות. וקורא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטילין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. רבי יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות. ואנן נהגינן כי הא מתניתא.
לא יאכל בשר וכו'. תנא אבל אוכל בשר מליח ושותה יין מגיתו. מליח עד כמה, כל זמן שהוא כשלמים. ויין מגיתו עד כמה, כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו ג' ימים. אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי (אלעזר) [אילעאי] ערב ט' באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכלה ושותה אחריה כוס של מים ודומה כמו שמתו מוטל לפניו.
<h2>דף ל:</h2>
תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ובכל מקום ת"ח בטילין. רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם את עצמו כתלמיד חכם. תניא רשב"ג אומר כל האוכל ושותה בט' באב כאילו אוכל ביום הכיפורים. ר' עקיבא אומר כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה. וחכמים אומרים כל המתאבל(ים) על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר שישו אתה משוש וגומר. ר' יהודה מחייב בכפיית המטה. תנא אמרו לו לר' יהודה עוברות ומניקות מה תהא עליהן אמר להן אף אני לא אמרתי אלא ביכול. תניא נמי הכי מודים חכמים לר' יהודה ביכול ומודה רבי יהודה לחכמים בשאינו יכול. אמר רבא הלכה כת"ק דאמר לא הודו לו חכמים.
